להלן קטעי דוגמאות מתוך ברכות יום הולדת:

( השמות המקוריים ופרטים מזהים אחרים שונו או נמחקו לצורך שמירה על זכויות הפרט)

   קטע מברכת יום הולדת לגיל 70 / עידית גילאור

 

 בשבת שטופת שמש , מול עדת מעריצים

את חוגגת לעצמך בדיוק 70 קיצים.

עשרות כובעים את מחליפה ומגוונת

כאמא, רעיה, סבתא וחותנת,

אבל אם נחפש את ההגדרה הראויה

את ברמה הכי מובהקת נחשבת לפולניה...

עם סימפטומים שמופיעים בספרי המדע:

את לחוצה, דאגנית, אפילו חרדה...

חושבת מה יהיה ומגוננת על הילדים,

והמשקפיים שלך לא תמיד הכי ורודים...

אבל עם כל החששות וחוסר השקט

אם נודה על האמת - בדרך כלל את צודקת...

 

עם הצמחים את מנהלת סימביוזה מעניינת:

את משקה, משרישה, גוזמת, מדשנת,

על שום עלה כותרת או גבעול לא מוכנה לפסוח

והם נותנים לך בתמורה המון נחת וכוח.

  

כבר שנים יש בחייך ריגוש אחד קטן

עם רופא השיניים את מנהלת לך רומן...

נפגשת איתו אחת לתקופה

והקשר ביניכם פשוט בתנופה...

ובין שטיפת הבית לניקוי התריסים

את אוהבת לטייל בין נוריות ונרקיסים.

סוגדת לפריחה ולנופים המושלמים
ומעריצה עד כלות רקפות וכרכומים.

 

(המשך הברכה נמצא בארכיון "ברכה לכל אירוע – עידית גילאור")   

 

© כל הזכויות שמורות לעידית גילאור אבולעפיה

אין להעתיק, לצלם, לשכפל, להפיץ או לעשות שימוש בטקסט זה

לשום מטרה שהיא ללא הסכמה מפורשת של המחברת

 

קטע מברכת יום הולדת לגיל 90 / עידית גילאור

 

אבא יקר שלי,

 

הגעת לעולם בפולין בדיוק לפני תשעים שנה.

שרדת כנער את המלחמה ההיא באומץ וגבורה איתנה.

עלית לארץ לבדך אחרי מסעות מטלטלים,

שייטתָ על סיפון כ"ט בנובמבר – אוניית המעפילים.

הגעת לקפריסין אחרי ימים ולילות של אי וודאות,

שם הכרת את אמא במפגש גורלי ששינה עבורך מציאות...

הגעת לְארץ הקודש מוסתר היטב בתוך ארגז בגדים,

עם מימיה, פתח קטן לאוורור וכמה חלומות ורודים.

בשניה שקמת - כבר על הרציף גויסת עם רובה ביד,

ולימים התאחדת עם אמא ונשבעתם זה לזו אמונים לעד.

אמא עטפה אותך בחום, נתינה ואהבה מסביב לשעון.

ידענו תמיד שלפנינו - יש קודם כל אותך כילד הראשון.

בזכותה ובזכות הדאגה שלה החזקת מעמד כל השנים.

הייתם עבורנו תמיד הדוגמה המוחשית למושג: זוג יונים.

שררו ביניכם לאורך כל הדרך פרגון וכבוד הדדיים,

ומעל לכל ריחפה אהבתכם ההרמונית ללא סייג או תנאים.

השלמתם זה את זו – אתה באופייך השלו, הסבלן והשקט,

ואמא – כאישה אנרגטית ונמרצת מלאת טמפרמנט...

 

תמיד דאגת למשפחה בלי ויתורים ובלי פשרות,

נסכת בנו בטחון בעיניך הטובות והמאירות.

חשבת על יום המחר, היית קשוב, מחובר ומעורב,

והמסר שלך היה לתת בחיוך, באהבה ובלב רחב.

נענית בחיוב כשאמא חפצה בטיולים, בגדים או תכשיטים,

וכילדה לקחת אותי ללונה פארק, לבריכה, אפילו לסרטים.

תמיד היה לך חשוב להיראות נקי, מסודר ומבושם.

הנעלים היו מצוחצחות קבוע והלבוש – אסתטי ומדוגם...

עד היום בנושא ההופעה החיצונית אתה פדנט וקפדן.

היית ונשארת גבר שרמנטי ומאד מוכשר כרקדן.

בכל אירוע – רוקד ומפזז טנגו, צ'ה צ'ה צ'ה או וולס,

פעם אפילו הכישרון שלך זיכה אותך באיזה פרס...

זכית לרקוד עם מלכת היופי לפני חמישה עשורים,

עם כמה תמונות שתיעדו את המאורע הרגשת באור הזרקורים...

תמיד אמא ואתה השתדלתם לעזור לנו ולתמוך

נטעתם בנו כל החיים את התחושה שיש על מי לסמוך.

גידלתם נכדים וזכיתם לגדל גם את נועה וחגי הנינים,

מאז נוספו ברוך ה' למשפחה עוד 8 לאורך השנים...

לכולם אתה מחובר, את כולם עוטף בחום מאז ומתמיד,

משחק איתם שש בש קבוע ולא מוכן אף פעם להפסיד.

עד לא מזמן בילית איתם בכדורגל או באופניים להנאתך.

והיום – אתה חולק איתם זמן איכות בעיקר בסיפורי ילדותך.

כולם משתוקקים לשמוע אותך ואפילו לרגע זה לא נמאס,

אתה מספר ומשתף לפרטי פרטים וסוגר מעגל בלתי נתפס.

לפני מסעות לפולין – אתה לוקח חסות על הנינים באופן אישי,

מסביר הכל ומתאר את התמונות באופן הכי מוחשי.

פתאום מסבא רבא אתה הופך לאיש עדות חזק וגיבור,

ומתקבלת אצלם משמעות מאד עוצמתית למילה "לזכור".

אתה תמיד אומר שאתה שמח שזכית וניצחת את הגרמנים, יימח שמם,

וששני ניצולים כמוך וכמו אמא הקימו שבט מלוכד חי וקיים.

היום אתה אבא וסבא שרק רוצה להעניק מעצמך לאחרים,

אומר בציניות שממילא לא תצטרך כלום אחרי המאה ועשרים.

 

תאריך לידתך סמוך לט"ו בשבט ואת הסמליות מי כמוך יודע:

לא בכדי אתה מדמה את עצמך לעץ אלון רחב ושופע.

כזה שהצמיח כל כך הרבה פירות והכה בארץ שורשים,

היד כמובן עוד נטויה, אז מי ייתן שתזכה לראות גם חימשים.

 

פרשת השבוע המלווה את יום הולדתך היא פרשת תצווה.

מסופר בה על הנר הדולק במשכן שלעולם איננו כבה.

כמו האור הזוהר שמצווים הכוהנים להדליק באוהל מועד

כך האור הגדול שלך מאיר לנו את הדרך ויאיר לעולם ועד!

 

 

יום הולדת שמח ועד מאה ועשרים שנים מלאות עשייה!

 

אוהבים,

כולנו

© כל הזכויות שמורות לעידית גילאור אבולעפיה

אין להעתיק, לצלם, לשכפל, להפיץ או לעשות שימוש בטקסט זה
לשום מטרה שהיא 
ללא הסכמה מפורשת של המחברת

קטע מברכת יום הולדת לגיל 70 / עידית גילאור

 

פאפו שלנו,

 

סיפורנו מתחיל ב- 8 באוקטובר שנת ארבעים ושש

בארץ הנילוס, שם נולדת לַמשפחה הכי חמה שיש.

בגיל ינקות עלית לארץ וגדלת בבת ים,

וּכאח הבכור גוננת על אחֶיך בדאגה ואהבת חינם.

בַּהמשך הכרת את אמא בשידוך של דודה ויקטוריה

אמא הסכימה לדייט – וּמאז כל השאר היסטוריה...

אומנם כהרגלה בקודש - היא די התלבטה והיססה -

אפילו הביאה איתה תגבורת לַמפגש הראשון: את גיסהּ...

אבל די מהר הפנימה שאתה האחד, המיועד הנבחר,

בייחוד כשהבינה עד כמה אתה לארג' עם לב שלא נגמר.

בפגישה השלישית כשהתלהבה ככה סתם מאיזה תיק בחנות,

למחרת כבר הענקת לה אותו בלי לחכות להזדמנות...

לא היה חג או יום הולדת שלא קנית לה איזה תכשיט

גם בזמנים קשים – לא ויתרת עבורה על תשומת לב אישית.

הוכחת לה ולנו שהלארג'יות זורמת לך בדם בטבעיות

ושהיא לא קשורה בכלל לכסף, אלא לַאופי ולַאישיות.

התחתנתם ברחוב המסגר – מקום שהתחתנו בו אז כולם.

חתונה שמחה ומרגשת עם הרבה מוזמנים שמילאו את האולם.

קיבלתם אינסוף סרוויסים וכוסות שהצטברו בארונות,

והתחלתם לבנות זוגיות יציבה ולצבור חוויות קטנות...

בפעם הראשונה שבה אמא הכינה לשניכם ארוחה רומנטית,

היא ערכה שולחן עם מפה וצלחות יפות בצורה אלגנטית.

בכלל, בכל הצד האסתטי אמא הוכיחה לך שהיא חזקה

אבל בכל מה שקשור לבישול – איך נאמר – הדרך היתה ארוכה...

כשראית את השולחן הערוך בטוב טעם הוכֵּית בסנוורים

עד שהבנת שהשעועית המוגשת – הייתה מקופסת שימורים...

אפשר לומר שאתה ואמא משלימים זה את זה נפלא.

אתה שטותניק, ילד בנשמה, ואמא יותר מאוזנת ושקולה.

למשל בים אתה אוהב להציק לדודה מזל עם דגדוגים,

כדי לגרום לה לחשוב שוב ושוב שיש סביבה מִתקפת דגים.

וכשאתה עונה לטלפון כל פעם אתה זורק איזו בדיחה

"שלום, הגעתם לכך וכך"...מצחיק אותנו, וכמובן את עצמך...

ובחזרה לסיפורנו – חיכיתם להרחיב את הקן לא מעט שנים,

עד שבשעה טובה הגענו שלושתנו בהפרשים די קטנים...

עבדת בשתי עבודות גם כשזה לא היה הכי קל ונעים.

בבקרים עבדת כדוור ובערבים היית צלם אירועים.

עם חריצות, שאפתנות ודבקות במטרות התקדמת בסולם,

ותוך כמה שנים התברגת לתפקיד ניהולי כמנהל סניף בת ים.

ניהלת כ- 100 עובדים ולקחת על כתפיך לא מעט מעמסה.

עובדה – מאז שפרשת – תראה איך הדואר נמצא בקריסה...

מאז ומתמיד דאגת שכלום לא יחסר לנו מסביב.

כהשלמת הכנסה היית צלם הבית של מכבי תל אביב.

לקחת אותנו איתך להתלוות אליהם למשחקים ואימונים,

נסענו באוטובוס שלהם ואפילו דיברנו בטלפון עם השחקנים.

אי אפשר לנתק את זה מזכרונות הילדוּת המיוחדים,

מסוג החוויות שבהם האבא יותר מתלהב מהילדים...

היום אתה ממשיך לצלם וגם לטייל בכל מקום ואתר,

והשילוב של שני התחביבים – באמת עושה אותך הכי מאושר.

יושב לארגן נופשים בחו"ל, לתכנן יעדים ומסלולים,

עם דודה חנה מתעדכן איפה מוצאים את הדילים הכי זולים...

בזמן הטיול עוד לפני שמספיק להמריא הביתה חזרה

כבר חושב על היעד הבא ומתחיל להתביית על המטרה.

כבעל חוש אסתטי אתה מחשיב את עצמך למעצב פנים לא רע,

והאמת היא שיכלה להיות לך בעיצוב קריירה מזהירה...

בנוסף לכל התחביבים שציינו יש לך אובססיה נוספת:

אתה חולה על מתוקים ולא עומד מול קינוחים עם קצפת.

גם כשאתה יודע שרמת הסוכר שלך נוסקת לגבהים,

כמו ילד – אתה פשוט חייב לחטוף ומתקשה לעמוד בפיתויים.

אומנם יש לך המון מוצרים נטולי סוכר במזווה,

אבל בעיניך - לפינוקים האמיתיים שום דבר לא משתווה...

אז מה נאחל לך אבא יקר עם הגעתך לגיל שבעים?

שתמשיך ליהנות עם אמא בכל רגע נתון של החיים...

(המשך הברכה נמצא בארכיון "ברכה לכל אירוע – עידית גילאור") 

© כל הזכויות שמורות לעידית גילאור אבולעפיה

אין להעתיק, לצלם, לשכפל, להפיץ או לעשות שימוש בטקסט זה
לשום מטרה שהיא 
ללא הסכמה מפורשת של המחברת

 

קטע מברכת יום הולדת בשילוב הומור ורגש לגיל 80 / עידית גילאור

 

אמא יקרה שלנו!

הגעת לעולם בסמיכות לראש השנה לאילנות.

נסיכה עם כתר מלכות בעלת פני מלאך עדינות.

במלחמת השחרור כדור של צלף עבר לך סנטימטר מהמיטה

אבל בהשגחה עליונה ניצלת בנס ויצאת ללא שריטה.

מאז ומתמיד היית בבית יד ימינה של סבתא לאה

בישלת ועזרת במטלות בנדיבות לא מובנת מאליה.

גדלת להורים נפלאים לצד אחים מיוחדים במינם.

ספגת אוירה של מסורת וערכים בבית עוטף וחם.

 

כשבגרת – הותרת כמה גברים עם לב שבור לרסיסים,

כשסירבת לכל הצעת חיזור ויצאת ללמוד ב"הדסים".

בגיל עשרים עם תעודת הוראה היית רווקה מבוקשת,

אבל רק אחד בנחישות מופלאה הפיל אותך ברשת:

הנסיך לבית כהן, מצויד בכריזמה עודפת ותואר אצולה,

וגם במשקפים, בלורית מתנפנפת ומכונית סוסיתא כחולה...

הוא עבר אצל החייט הכי טוב בעיר כדי להגניב אלייך הצצה

וכשנכנס הוא ביקש ממך בחיוך לעזור לו לבחור חולצה.

כשיצא משם עם החולצה ביד –  הוא נותר מאוהב ומהופנט

מהתוצרת המשובחת במיוחד של אביך, יוסף כהן, החייט...

למחרת בליל הסדר הוא התייצב אצלך מתחת למרפסת.

אבל השבת את פניו ריקם בדרך לא הכי מנומסת...

כהרגלו – גם כאן אבא גילה דבקות במטרה,

ובמוצאי החג – שוב הופיע בלי להשאיר לך ברירה.

הוא הציע לטייל בצפת – כי אין שם יחסית הרבה פקקים.

נסעת איתו והופתעת מכישורי הנהיגה שלו המפוקפקים...

בדייט הראשון – מצאת את עצמך מחליקה איתו על הכביש,

ולמרות שנפגעת בירך - ישר קמת  לראות איך הוא מרגיש.

בשבילו זה היה אות שאת המלכה המיועדת בלי תנאים,

ובאותו היום הנסיך כחול העין ארגן לך הצעת נישואים.

כשהתאוששת – לקחת אוויר ואמרת לאבא "כן",

מעוּדדת מדברי דוד אלי – שהצהיר: "אחותי,  תפסת דג שמן..."

ב- 28 ביולי 70 היית כלה יפהפייה בלבן,

אבל מהר מאד גילית ש"הדג השמן" היה די תפרן...

ובכל זאת צברתם זיכרונות יפים ורגעים מופלאים,

וכעבור שנתיים הפכתם להורים מאושרים וגאים.

צעדתם איתנו בדרך והעמדתם את ההשכלה בראש הסולם.

לימדתם אותנו לנצל כל דקה – ולא לבזבז זמן לחינם...

כילדים זכורים לנו הרבה ימי הולדת וחיות מחמד,

ובחופשות – הים תפס בנוף ילדותנו מקום מכובד.

כאנשי חינוך עבדתם קשה יום יום מסביב לשעון.

את, אמא, כמחנכת ביסודי – ואבא – כמחנך בתיכון.

 

כסבתא את מתחקרת את הנכדים על חומר הלימוד בכל מקצוע.

נותנת דפי תרגול ועצות שתמיד נעים להם לשמוע...

דואגת שיהיו בצנצנות העוגיות שטעימות להם לחיך.

מפנקת אותם – אבל באופייך הענו– כמעט לא מפנקת את עצמך....

 

וכשאנחנו רוצים מדי פעם לתת לך לטעום את עולם המיחשוב,

באופן טבעי את מציבה מחסום - בטענה שזה לא הכי חשוב.

מוצאת עניין בספרי קריאה ובָזָה לנושא הטכנולוגי,

מעדיפה סודוקו, תשבץ, או כל תחביב בעל ערך פדגוגי...

 

ליום הולדתך השבעים, אמא יקרה, נאחל שתהיי שמחה כל הימים,

שיהיה לך הכוח להמשיך את השגרה וגם לשבור אותה לפעמים...

(המשך הברכה נמצא בארכיון "ברכה לכל אירוע – עידית גילאור") 

 

© כל הזכויות שמורות לעידית גילאור אבולעפיה

אין להעתיק, לצלם, לשכפל, להפיץ או לעשות שימוש בטקסט זה
לשום מטרה שהיא 
ללא הסכמה מפורשת של המחברת